Logo
הדפס עמוד זה

מה הקשר בין ג'אגלינג למדע?

צילום בחשיפה ארוכה של תלמיד מבצע תרגיל שליטה בשלושה כדורים באוויר צילום בחשיפה ארוכה של תלמיד מבצע תרגיל שליטה בשלושה כדורים באוויר

 מפגש בין חוקרת מח ומומחה לג'אגלינג – לאן הוא יכול להוביל? כשנפגשנו בביה"ס רמ"ה למחוננים ומצטיינים ברמת השרון, כל אחד מצא עניין בתחומו של האחר והתחלנו לזרוק כדורים ורעיונות באוויר אודות הדרכים ללמוד אחד מהשני ולשתף פעולה. מה אפשר ללמוד על שיפור ביכולות הג'אגלינג מתוך היכרות עם עקרונות הפעולה של המוח ואיך בכלל אפשר לחקור ג'אגלינג?

בנוסף לסקרנות הטבעית להבין תהליכים, כולנו רוצים גם לשפר את היכולות והביצועים שלנו. אולם אילו כלים יש לנו כדי לחולל שינוי זה? רקדניות לומדות לשפר תנועות מול מראה, מוזיקאים מקליטים את עצמם ומקשיבים להקלטות. כל תחום דורש השקעה על מנת להגיע למומחיות, אבל איך נראית הדרך למומחיות? האם ניתן למדוד את מידת ההתקדמות באופן כמותי ולהסיק מסקנה מדעית על דפוס ההתקדמות? האם לעצם המדידה תיתכן השפעה על שיפור המיומנות עצמה? עם שאלות כאלה ועוד רבות אחרות יצאנו לדרך עם תלמידי חטיבת ביניים. הם מדדו ותיעדו את ההתקדמות שלהם בתרגילי ג'אגלינג מגוונים במהלך השיעורים וביניהם. למעשה, הם חיפשו מדדים רלוונטיים להתקדמותם. כך נאספו טבלאות מספרים ותמונות שנתנו מידע רב על התקדמות התלמידים. התקווה היתה כי תיעוד תהליכי הלמידה יאפשר מבט אחר על "איך אנחנו לומדים?" ומחשבה על דרכים מגוונות שבהן ניתן להפוך תופעה כל כך מורכבת (וגם מהנה מאוד) למדעית. אז איך מבטאים נתונים רבים המתפרשים על פני זמן? אפשר בטבלה ובגרף... אבל אפשר גם בתמונה המכילה בתוכה, באופן אנלוגי, רבדים רבים של נתונים. צילמנו את התלמידים מבצעים תרגילי ג'אגלינג בחדר חשוך ובחשיפה ארוכה, חיברנו להם פנסי LED צבעוניים קטנים לאצבעות הידיים. התוצאה הייתה שעל גבי התמונה ראינו את המסלול שביצעו הידיים במשך 10 עד 15 שניות רצופות! למעשה כל מחזורי התנועה של הידיים (והכדורים) שהתרחשו בזמן זה נאספו בתמונה אחת. בתמונה הראשונה רואים את תנועות הידיים של התלמיד בתחילת האימון בתרגיל שליטה בשלושה כדורים הנזרקים בזה אחר זה לאויר ונתפסים בנפילתם לקראת מחזור נוסף. האור הירוק מראה את תנועות יד ימין, האדום את יד שמאל והאור הכחול הוא של הכדורים. בתמונה השנייה אנו רואים את אותו התלמיד בסוף האימון.

jug

מה ניתן ללמוד מההבדלים בין התמונות?

בצילום הראשון כמעט ואי אפשר לראות את התלמיד, התזוזה שלו היתה מרובה והוא "נמרח" במרחב. הדבר מעיד על ניסיון (מוצלח) לתפוס כדורים שלא נזרקו בצורה מספיק מדויקת. לעומת זאת, בתמונה השנייה ניתן להבחין בקווי המתאר של הרגליים באופן ברור. זה מראה שהתלמיד עמד יותר זמן באותו מקום והצליח לשלוט בתנועת הכדורים במקום לרדוף אחריהם. ניתן לראות את תוואי האורות (הירוק והאדום, שמראים את תנועת הידיים) מפוזרים עד מאוד בתמונה הראשונה ומרוכזים יותר בצילום השני. על פניו התמונות מעידות כי הטכניקה של התלמיד השתפרה, הזריקות מדויקות יותר, ויש פחות פיזור ובזבוז אנרגיה במישור האופקי. גם במבט על מסלול האור הכחול (הכדורים) ניתן לראות כיצד תנועה ממורכזת יותר של הידיים הביאה למסלולים מכונסים יותר של הכדורים. מהתבוננות בתמונות שמעידות על המשך התהליך ניתן לראות שמסלולי הידיים הופכים אחידים יותר ויותר, התלמיד יציב לחלוטין במקומו וניתן להסיק כי שליטתו בתרגיל הולכת ועולה. אין ספק שהדבר בא גם לידי ביטוי בהרגשתו. נשאלת השאלה האם ניתן לתת ביטוי כמותי לשיפור הזה שנראה גם בתמונות שהוצגו כאן? מה הקשר בין ג'אגלינג צילום בחשיפה

מדעי הג'אגלינג?

בשלב הבא ניסינו לחשוב כמו מדענים ולנסות לחפש מדדים אובייקטיבים שיאפשרו להוכיח את השיפור מתוך התמונות, ולהגדיר אותו במונחים מדויקים יותר. למשל, באמצעות מניית מספר קווי האור בציר האופקי וחישוב צפיפותם ניתן לתת ביטוי כמותי לשיפור בשליטה ביכולת לזרוק כדורים באותו מסלול באוויר, מה שמפחית את הצורך להניע את הידיים לצדדים כדי לתפוס את הכדורים בנפילתם. באופן דומה ניתן גם למדוד את מידת ההשקה בין המסלולים של יד ימין ויד שמאל, את מסלולי כל אחת מהידיים בציר האנכי, את הדמיון שבין מסלולי שתי הידיים ועוד רעיונות רבים שעולים ככל שמעמיקים לחשוב. התמונות הללו מאפשרות לנו לראות התמשכות של תהליך שלם במבט אחד. זוהי חוויה שונה ומחדשת מבחינה איכותית, ונוסף על כך מאפשרת לנו למדוד באופן כמותי ומדויק מרכיבים בתרגול אשר לא היתה לנו גישה אליהם קודם. למדע? אותו תלמיד מבצע את אותו תרגיל כעבור חודש וחצי (מימין ובאמצע) וכעבור שלושה שבועות נוספים (משמאל). בתמונות מימין ומשמאל נעשה שימוש בכדורים שאינם מאירים ולכן ניתן להתרשם ממסלולי הידיים בלבד.

אז מה בעצם גילינו?

התמונות שתיעדו את תהליך הלמידה של הג'אגלינג נתנו משוב ויזואלי מיידי על דיוק התנועה, ללא צורך בהסבר והובילו לתובנות ותיקון מיידי של טעויות. כתוצאה מכך חל שיפור ביכולות, ההישגים אליהם הגיעו התלמידים היו גבוהים ומשמעותיים יותר מאשר בתהליכי למידה של ג'אגלינג ללא תיעוד וצילום. התובנות לגבי מה ראוי לשפר הגיעו מהתלמידים עצמם ללא תיווך המורה, התהליך איפשר להגיע לתובנות, לתקן ולהשתפר ולראות תוצאות בצורה מיידית. מתוך כל אלו נבנתה מוטיבציה אדירה לצלול אל עומק התחום, להתאמן ולהשתפר. במקביל, נפתח צוהר אל העולם המדעי, איך ניתן לחקור בכלים מדעיים, כמותיים ומדויקים, תופעות מורכבות מחיי היום-יום? איך ניתן להפוך "תחושת שיפור" למספרים ולהוכחה מדעית לגבי קיומו, ואיך ניתן לגייס את הממצאים המדעיים לטובת התקדמות יעילה וממוקדת יותר? מקומו של המחקר הסטטיסטי לא נפקד, אך לא נרחיב על כך במאמר זה.

לאן הלאה?

צורת למידה זו, שבה התלמיד חוקר את תהליך הלמידה של עצמו ובעצמו ולא רק ממלא אחר הוראות אלא מנווט את דרכו בשיעור לפי צורכי המחקר שהציב לעצמו, יכולה להיות בעלת השלכות לתחומים נוספים רבים: תנועתיים, מוזיקליים, תיאטרליים ואף בלימודים עיוניים... האפשרויות רבות והאופק פתוח! תודה מעומק הלב לאודליה כהן אופנהיים, למנדי פיינגרס ולאלעד שגב על ליווי פעיל של הפרויקט מתחילתו, על האמונה בדרך ועל שקראו, העירו והאירו את עיניינו.
 

דרג פריט זה
(3 הצבעות)

פריטים קשורים

Rama School. All rights reserved.