odi2

Switch to desktop Register Login

ערב בשחור לבן

שחור לבן שחור לבן


שחור ולבן, הם הפכים מוחלטים, לפחות כך נדמה לנו. האם צבעי השחור והלבן נראים כהפכים כשהם על הזברה? האם אתם יכולים לדמיין לוח שח שלם  ומושלם שאין בו את השילוב בין המשבצות השחורות והלבנות? בבית הספר רמ"ה למחוננים ומצטיינים ברמת-השרון, סיימו את השנה בחיבור שבין השחור והלבן, לערב הסיום הגיעו כ- 400 ילדים והוריהם לבושים בבגדי שחור לבן וטעמו כיבוד בשחור לבן מלא דמיון שהביאו כולם (פופקורן, עוגות בשוקולד וניל ואפילו מרשמלו עם שוקולד)

 

מוזיקה שחורה והאדם המערבי

את הערב התחיל יואב ביירך1 בהרצאה על מוזיקה שחורה. יואב ניסה להבין מדוע במערב יש שם כללי ל'מוזיקה שחורה,  אבל אין שם כזה ל'מוזיקה לבנה. בכלל, נראה שכולם יכולים להבין במה מדובר כאשר אומרים מוזיקה שחורה וגם רבים מאתנו אוהבים אותה אם כי לא יודעים בדיוק איך להגדיר אותה.
יואב הסביר שמבחינה היסטורית המוסיקה המערבית מאוד תלויה בכתב התווים, מה שהופך אותה למתמטית, כלומר תלויה ביחידות בסיס מוגדרות שאפשר לספור ולמדוד אותן. אולם, המוסיקה השחורה אינה תלויה ביכולתנו לכתוב אותה ולמעשה לא ניתן לכתוב אותה בתווים שכן המקצבים הפנימיים שלה משתנים כל הזמן. אחד המאפיינים החשובים של כתב התווים המערבי הוא שהקצב של כל תיבה ותיבה חוזר על עצמו באופן מדויק כמו שעון. המוזיקה הלא כתובה, מאידך, משתנה בין תיבה לתיבה ו"מתנגדת" לכך שיצליחו לכתוב אותה.
כך ראינו כיצד החשיבה המספרית אליה אנו מורגלים בהקשר של המוזיקה המערבית מקשה עלינו לגשר ולעבור בין מסורות מוסיקליות שונות. יותר מכך, יואב טען שהשם הכללי והמעורפל "מוזיקה שחורה"  מסתיר את העובדה שכל כך קשה לנו לגשר על הפער המחשבתי בין סוגי המוזיקה השונים, פער שנולד מתוך חוסר ההבנה של האדם המערבי.

אמנות בשחור ולבן

בתחום האומנות, אורי דרוקמן2 וטל סיקסיק3 ציירו עם הילדים בשחור ולבן אך בדרך הפוכה.  בעוד טל יצרה עם הילדים בכתמים שחורים על נייר לבן, התלמידים של אורי צבעו בפחם שחור את הנייר כולו ובעזרת מחיקות של הצבע השחור נוצרה היצירה הלבנה.
אורי מספר כי בשנת 1915 יצר הצייר הרוסי קזימיר מלביץ' את ציורו "ריבוע שחור על רקע לבן" , הציור מהווה את שיאה של מגמת ההפשטה באמנות באותה תקופה. כעבור שלוש שנים, ב 1918, יצר מלביץ' את ציורו המפורסם "לבן על לבן", יצירה זו היא מבין המפורסמות ביותר של מלביץ', הציור מנסה לגעת בתחושת האין סוף, ריחוף חסר משקל בחלל אינסופי, הלבן מייצג אצל מלביץ' ובכלל בציור את הטוהר.

השחור והלבן הם הפכים, אך אצל מלביץ', שניהם מייצגים את האין סוף. השחור בולע את כל האור והופך להיות מעין חלון אל הכלום, ואילו הלבן מחזיר את כל האור, מסנוור אותנו, ובעצם הופך גם הוא להיות כלום. עם יצירתו של מלביץ' מתחילה מגמה מסוימת באמנות המאה ה-20 שבה  ה-כלום הופך להיות הכל, וה-הכל – לכלום. בשנות ה-60 של המאה ה-20 עושה האמן רוברט ראושנברג מספר ניסיונות בצמצום הציור למינימום, דבר זה בא לידי ביטוי ב"יצירה" מפורסמת שלו – "דה קונינג מחוק". ביצירה זו הוא לקח רישום של אמן מפורסם אחר בשם וילהם דה קונינג ופשוט מחק אותו. פעולת המחיקה וההרס הופכת אצל ראושנברג להיות פעולה יצירתית, הכלום הופך להיות הכל ואם הוא נעשה על ידי האמן הנכון, הוא גם 'שווה' לא מעט כסף.

שחור ולבן בעולם החי

בעולם החי צבעי השחור והלבן חיים בהרמוניה מושלמת, הדוגמא המפורסמת ביותר היא הזברה, ירון גרינברג4 סיפר כי אחת ההשערות הפופולאריות הראשונות גרסה כי מדובר בצורך בהסוואה. צ'ארלס דארווין היה בין הראשונים לפסול את הרעיון, בטענה שהזברה רועה במרחבים פתוחים ולא באזורי סבך ולכן צבעי השחור ולבן אינם מסייעים לה כלל בהסוואה בסוואנה האפריקאית.
כדי לנסות ולהבין את הייתרון שיש לפסים על הזברה, ובשל
הקושי לעקוב אחרי הזברות בטבע, הסתפקו החוקרים לצורך הניסוי שערכו בבובות דמויות סוסים שחלקן נצבעו בצבעים כהים, חלק אחר בלבן והשאר נצבעו בפסים שחורים-לבנים בעוביים משתנים, חלק אף כוסו בשחור לבן אך בדוגמאות שונות. כל הבובות כוסו בדבק והוצבו בשדה ששרץ זבובי סוס, וכעבור זמן ספרו החוקרים את החרקים שנלכדו. התגלית הראשונה הראתה כי באופן כללי, פחות חרקים נמשכו לחפצים מפוספסים מאשר לחפצים בצבע אחיד. אך יתר על כן נמצא כי הדגמים אליהם נמשכו הכי מעט זבובים היו אלו שנצבעו פסים הזהים בעוביים לפסים שעוטה זברה. דומה כי בכך ניתנה התשובה לשאלה העולה בשיר "מדוע ולמה לובשת הזברה פיז'מה?".

ד"ר איציק בריקנר5, ביולוג ימי, בחן עם משתתפי המפגש צלחות פטרי שנזרעו בבוקרו של יום בחיידקים ימיים מהמין  ויברו פישרי (Vibrio fischeri),שיש להם זהירה עצמית (ביולומינסנציה). החיידקים שנזרעו על גבי מצע גידול מיוחד 'סרבו' לשתף פעולה, דממו בחשכה. בינתיים למדו הנוכחים על עולמם המופלא של חיידקים אלו, אשר מקיימים מערכת יחסים סימביוטית הדוקה עם דיונונים זעירים בשם Euprymna scolopes , דיונונים אלו חיים במים הרדודים של חופי הוואי. החיידקים נאספים ונבררים מגוף המים על ידי הדיונונים בעזרת אברים המותאמים לתפקיד זה וגדלים בכיסים מיוחדים בתוך גופם של הדיונונים. רק כאשר ריכוזם עולה לרמה מסוימת, הם מתחילים לזהור. הדבר קורה בשעות הלילה, ומשמש לדיונונים כהסוואה מפני טורפים אפשריים המתבוננים בהם מהקרקעית כנגד שמיי הלילה הבהירים. לדיונונים יש אפשרות לשלוט בעוצמת הזהירה, ואכן נמצא שהזהירה חזקה ביותר בלילות ירח מלא. במהלך הבוקר פולטים הדיונונים את מרבית החיידקים, ואז הזהירה בגופם נפסקת. בינתיים המשיכו מושבות החיידקים להתרבות בצלחות הפטרי, ולמרבה שמחת הנוכחים, החלו לזהור באור יקרות בתום המפגש.


1. יואב ביירך, דוקטורנט לפילוסופיה, מוזיקאי ומורה במרכז רמ"ה.
2. אורי דרוקמן, אמן ומורה במרכז רמ"ה.
3. טל סיקסיק, אדריכלית ומורה במרכז רמ"ה.
4.  ירון גרינברג, זואולוג ומורה במרכז רמ"ה.
5. ד"ר איציק בריקנר, חוקר ומורה במרכז רמ"ה.
* ד"ר אלעד שגב, מרצה ומורה במרכז רמ"ה.

דרג פריט זה
(1 הצבע)

פריטים קשורים

השאר תגובה

אנא הקפד למלא את שדות החובה (*) קוד HTML איננו מותר

למעלה

Rama School. All rights reserved.

Top Desktop version